תחומי המחקר: היסטוריה של ספרד בימי הביניים והעת החדשה המוקדמת; היסטוריה של אמריקה הלטינית בתקופה הקולוניאלית; היסטוריה של משפחה ויחסי שארות; האינקוויזיציה בספרד ובאמריקות; יהדות ספרד; יחסי יהודים-נוצרים; היסטוריה של האנטישמיות.

ד״ר שי זמיר הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי ספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית. הוא מחזיק בתואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת מישיגן, ומאסטר (בהצטיינות) בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל-אביב, שם למד במסגרת התוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים ע״ש עדי לאוטמן. לפני הצטרפותו לסגל החוג, הוא שימש כעמית פוסט-דוקטורט באוניברסיטת נורת׳ווסטרן בשיקגו, ולאחר מכן כחבר סגל באוניברסיטת שיקגו במסגרת ה-Harper Schmidt Society of Fellows.

עבודתו התפרסמה בכתבי העת: Colonial Latin American Review; Journal of Early Modern History ו-Journal of Spanish Cultural Studies. הוא זכה במלגות מ-American Historical Association; John Carter Brown Library; Casa de Velázquez, The Center for Jewish History (NYC) ובמלגות תחרותיות נוספות באוניברסיטת מישיגן, בין השאר לעבודת הדוקטורט הטובה ביותר (2025) מטעם מרכז פרנקל.

היסטוריון של העולם האיברי בעת החדשה המוקדמת (מאות 16-18), זמיר מתמחה בהיסטוריה החברתית והתרבותית של המשפחה, כמו גם בהיסטוריה של מיעוטים דתיים בספרד ובאמריקות. עבודתו מתבוננת בעולם הספרדי כיחידה אחת, ומדגישה את החיבוריות שלו לצד שאלות שקשורות בתנועה בתוך העולם הספרדי: של מסמכים, רעיונות, וכמובן בני אדם. מחקרו הנוכחי עוסק בהיסטוריה של החברות (amistad), משמעויותיה הפוליטית והחברתיות עבור חברת המהגרים מספרד לאמריקה הלטינית במאות ה-16 וה-17, ובתפקיד שמילאו יחסי שארות וולנטריים באימפריה הספרדית. כמו כן הוא חוקר נוצרים-חדשים ואת האופן שבו אימצו פרקטיקות שונות של החברה הספרדית הכללית, כמו פולחן הקדושים הקתולי או התרבות העירונית של העת החדשה המוקדמת.